החלטה בתיק בש"א 833/05

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בבש"א  3435/05 (בפני כב' השופט קוגן).  ההחלטה ניתנה ביום 21.9.05 והתקבלה על ידי המבקשת ביום 21.9.05, כך שהמועד להגשת בקשת רשות הערעור היה ביום 6.10.05.

2.      המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקשת בבית הדין קמא. התובענה נקבעה לדיון ביום 4.9.05 בשעה 8:30. לדיון התייצבה המשיבה ונציגתה. לא היתה התייצבות למי מטעם המבקשת. בקליפת אגוז, הטעם לכך הוא חוסר יכולתם של הגב' מריה פורטר וב"כ להגיע מאשדוד לחיפה בשעה 8:30. רק ביום הדיון הוגשה בקשה שכזו, שככל הנראה לא הגיעה לכב' השופט קוגן. בו במקום ניתן פסק דין בהעדר התייצבות על סך של כ- 17,000 ש"ח. ביום 19.9.05 הגישה המבקשת לבית הדין קמא "בקשה לביטול פסק דין ולעיכוב את ביצוע פסק הדין שניתן בהעדרה של הנתבעת" (בש"א 3435/05). ביום 21.9.05 החליט בית הדין קמא לקבוע את הבקשה לביטול פסק הדין לדיון ביום 15.1.06. לענין הבקשה לעיכוב הביצוע החליט בית הדין כי "ביצועו של פסק הדין יעוכב כנגד הפקדת סך של 17,000 ש"ח בקופת בית הדין". בקשת רשות הערעור (ומכאן גם הבקשה להארכת המועד) מתייחסת להחלטה הנ"ל. לטענת המבקשת מדובר בסכום מופרז שאין ברשותה של המבקשת לגייס.

3.      ביום 16.10.05 הוגשה בקשת רשות הערעור. בו ביום הודיעה מזכירות בית הדין, בפקס, כי הבקשה לא תתקבל לרישום מאחר והיא הוגשה באיחור ומאחר ולא שולמה אגרה. ביום 23.10.05 הגיעה הבקשה הנוכחית בצירוף אגרה. בבקשה אין ולא נימוק אחד לאיחור במועד הגשת בקשת רשות הערעור.

4.      לאחר שהוארך המועד להגשת תגובתה, הגישה המשיבה את תגובתה ביום 19.12.05. מסתבר כי המבקשת פנתה לבית הדין קמא והגישה בקשה חוזרת לעיכוב ביצוע, ובעקבות כך התקיים הדיון בבקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד כבר ביום 16.11.05, וכי בו ביום ניתנה החלטת בית הדין קמא לפיה פסק הדין יבוטל בכפוף לכך שהמבקשת תשלם למשיבה הוצאות בסך של 3,500 ש"ח. בית הדין קמא הדגיש בהחלטתו זו כי הבקשה לדחיית המועד כלל לא הפנתה ל"מחלה" של הגב' פורטר אלא לקשיי ההגעה של הגב' פורטר וב"כ לבית הדין בחיפה בשעת בוקר מוקדמת. נוכח המפורט בתגובה, ניתנה ההחלטה הבאה:

נוכח החלטת בית הדין קמא מיום 16.11.05, בדבר ביטול פסק הדין שניתן בהעדר בכפוף לתשלום הוצאות, מתבקשת לכאורה המסקנה לפיה הבקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין קמא מיום 21.9.05 מתייתרת. בא כח המבקשת יודיע עמדתו תוך 7 ימים.

5.      ביום 30.1.06 הודיע ב"כ המבקשת כי המבקשת חולקת על החלטת בית הדין קמא מיום 16.11.05 ואשר על כן מתבקש בית הדין כדלהלן:

א.  לבטל פסק דין מיום 04.09.05, אשר ניתן בהעדר הגנה.

ב.  לבטל החלטה של כב' בית הדין לעבודה מיום 16.11.05 בדבר חיובה של המבקשת           לשלם לתובעת סך של 3,500 ש"ח כנגד ביטול פסק הדין והעברת תיק לשלב      ההוכחות.

ג.  לעכב ביצועו פסק דין של בית הדין בחיפה עד להחלטת בית הדין האזורי לעבודה      בעניין שבנדון.

ד.  להורות על העברת הדיון בתיק העיקרי לשלב הוכחות ללא תנאי הערבות ו/או    הפקדה כספית לצד הנתבעת.

6.      ביום 31.1.06 נתתי את ההחלטה הבאה:

מהודעת המבקשת עולה כי היא עומדת על בקשתה להארכת מועד. יתר הבקשות הכלולות

בהודעה אינן רלוונטיות ולא יכולות להיות מטופלות במסגרת הבקשה להארכת מועד, והן טעונות הגשת בקשות נפרדות.
ב"כ המשיבה יהיה רשאי להגיב להודעה מיום 30.1.06, תוך 7 ימים.

7.      ביום 5.2.06 הגישה המשיבה את תגובתה, ודיווחה כי המבקשת לא שילמה לה את ההוצאות שנפסקו על ידי בית הדין קמא בהחלטתו מיום 16.11.05.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות החלטתי לדחות את הבקשה - שעניינה אך ורק הארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 21.9.05 - מן הנימוקים הבאים:

8.      על פי תקנה 74 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 (להלן - תקנות בית הדין) המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי הוא חמישה עשר יום מהיום שבו הומצאה למערער ההחלטה. עם זאת, רשאי בית הדין או הרשם להאריך מועד זה " מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 125 לתקנות בית הדין). כבר נפסק כי אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא . במקרה הנוכחי כפי שפרטתי לעיל לא ניתן שום הסבר לאיחור ולטעם לכך שבקשת רשות הערעור לא הוגשה עד ליום 6.10.05. די בכך כדי להוביל לדחיית הבקשה.

9.      אפילו היה 'טעם שכזה', לא היה מקום להאריך את המועד. בפסיקת בית דין זה נקבע כי סיכויי הערעור מהווים שיקול שיש להביאו בחשבון בהליך שעניינו הארכת מועד להגשת ערעור או להגשת בקשת רשות ערעור (דב"ע 8/98 - 9 סיגל עזר נ' תנופה שירותי כ"א ואחזקות (1991) בע"מ). במקרה הנוכחי פסק הדין שניתן במעמד צד אחד הפך זה מכבר לחלוט. גם לא הוגש ערעור על ההחלטה מיום 16.11.05. לפיכך, ממילא אין כל משמעות להחלטה הראשונית בקשר לעיכוב הביצוע וגם אין מקום לעכב ביצוע של פסק דין חלוט שאפילו לא מוגשת בקשה לביטולו.

10.  לאור כל האמור דין הבקשה להדחות. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 1,000 ש"ח תוך 30 ימים ממועד קבלת ההחלטה. לא ישולמו הוצאות המשפט במועד ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן ההחלטה ועד למועד התשלום בפועל.